מסר: פשוט ליהנות מהדרך

קונספט: רכבת המחשבות

תובנה: מדיטציה מחשבתית ברכבת

 

אתה מגיע לגיל מסוים שמשהו משתחרר לך בפנים, מהגשמה עצמית, רדיפה אחר שאיפות רציונליות או לא.

מתחיל קצת לשעמם לך מעצמך, אולי זו ההתעייפות מרדיפה, הסתפקות בשגרה או המגננה שהיא מציעה...

פתאום משום מקום, ברכבת, חזרה הביתה כשהקטן של ההיא מאחורה מייבב לה על איזה עניין פעוט כזה או אחר, נמרח לך חיוך קטן ומלחיץ, חיוך שבאותו רגע אתה מקווה שאף אחד לא ראה. אתה מסתכל לצדדים שבעצמך בחשש, שאף אחד לא יראה וממקסם את הווליום באוזניות כדי לסנן הפרעות.

עם הזמן אתה מבין שמאוחר מידי, זה החיוך הראשון שפרץ את סכר מעיין הרכות שלך מולם.

"טוב, זה חד פעמי.." אתה מרגיע את עצמך. " אני בכלל בקטע של אחיינים, איך שהם מתחילים לבכות אני מחזיר אותם, מה לי ולילדים? אני עסוק במלא דברים ש.. שזה לא... דברים אחרים!"

 

כדי להיות אבא לא צריך רישיון, הכשרה או איזו הדרכה, אפילו לא בקטנה. זה מתחיל בלי התראה או אזעקת חירום ובגלל מה? רגש? עוררות פיזיולוגית של הגוף?

ראיתי כבר לאן לקח אותי הרגש בחיים:

לנסוע אליה ב4 לפנות.

להצטער עליו בבוקר כשהולך "להתפנות" 

ולמה לשבת עכשיו אם אפשר לדחות?

אך בין תחנה לתחנה, בין מחשבה לסתם הפרעה, אני מבין את החשיבות שבתהליך.

הכרוז מכריז בגאווה על סוף הפניות למחשבות, עד הנסיעה הבאה.

רכבת ישראל- "פשוט ליהנות מהדרך"

 

אנשים המתניידים ברכבת מוצאים עצמם לא מעט זמן לבד עם עצמם. חשבתי איך אפשר גם להנעים להם את הדרך לקשר אותם לסובבים וגם לשמור על הפרטיות המזויפת שכולנו אוהבים. רכבת ישראל יוצאת בקמפיין "רכבת המחשבות". כתוב בכל קרון שהקוד ל WIFI נמצא בדף הפייסבוק, בפייסבוק עצמו מוגש הקמפיין הנ"ל בו הוא מעודד אנשים לכתוב את העולה על רוחם והסיפור\ שיר\ מאמר הנבחר יפורסם בעמוד. כחלק מהקמפיין אפשר לעודד כותבי ספווקן בתחילת דרכם שיקחו חלק בעשייה ויזכו בחשיפה. בנוסף כחלק מהקמפיין על השולחנות הקטנים יודבק דף שבו כל אחד יכול לכתוב כל מחשבה.